פסק-דין בתיק ת"א 2027-06

הרקע להגשת התביעה וההליכים המשפטיים שקדמו לה

1.      לפניי תביעה לביטול פסיקתא שניתנה ביום 18.01.06 ע"י כב' סג"נ השופטת אלשייך בבית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק פש"ר 1687/04, בש"א 20942/05), במסגרתה אישר בית המשפט מכירת זכויות פיתוח של מקרקעין הידועים כגוש 3963 חלקה 63 (בחלק) וגוש 5291 חלקה 25 (בחלק) (להלן:" המקרקעין") הנמצאים בלוד. זאת, בהתאם להסכם פיתוח מהוון מיום 29.04.02 ותוספת להסכם הפיתוח מיום 07.08.05. הפסיקתא הינה תולדה של הסדר פשרה שאושר בבש"א 12844/05 בין עו"ד אילן שביט (להלן:" המפרק"), בתפקידו כמפרק חברת אקורד הנדסה בע"מ (בפירוק) (להלן:" חברת אקורד") לבין הנתבע 3, אשר שימש כבא כוחו של התובע, הנחה המצויה במרכז המחלוקת בין הצדדים בתיק זה. במסגרת הסדר הפשרה בוטלה עסקת מכר זכויות החכירה במקרקעין לתובע, והוחלט על העמדתם למכירה בדרך של מכרז פומבי, בו זכתה הצעתה של הנתבעת 1, אשר קיבלה את  אישור בית המשפט (בש"א 20942/05). בעל המקרקעין, הנתבע 2, הינו נתבע פורמלי בתביעה זו, ובהמשך נמחק מכתב התביעה.

ביום 6.2.06 הוטל, לבקשת התובע, צו מניעה זמני בתיק הפירוק (פש"ר 1687/04, בש"א 3977/06), וביום 3.7.06 קיבל ב"כ התובע את הצעת בית המשפט המחוזי, בתגובה לבקשתו לביטול פסק דין (בש"א 3976/06), כי יגיש תביעה עצמאית בפני הערכאה המוסמכת, היא התביעה שלפניי, על בסיס חשדותיו לזיוף ומרמה. בית המשפט, מפי כב' השופטת אלשייך קבע עוד, כי עד להכרעה אחרת של הערכאה, אשר תדון בתביעה, לא תתבצענה כל דיספוזיציות במקרקעין ע"י מי מהצדדים, וכי הכספים שהתקבלו אצל המפרק מידי הנתבעת 1 ,יוחזקו אצלו בנאמנות. צו מניעה זמני, האוסר דיספוזיציות במקרקעין, ניתן גם בבקשת התובע להטלת צו מניעה זמני בתיק שלפניי (ת.א 2027/06, בש"א 17696/06), וזאת ביום 17.08.06.

ביום 27.11.06 קבעה כב' השופטת אלשייך (בש"א 18614/06) כי הדיון בבית המשפט המוסמך יתמקד בשאלת המרמה והזיוף, כך שבסופו של ההליך תקבע "הזהות האמיתית של העומד מול המפרק בעניין הזכויות במקרקעין" ועניין הזכויות במקרקעין יקבע לאחר מכן ,במסגרת המשך הדיון בתיק הפירוק.

כתב התביעה

2.      בבסיס התביעה ניצבת טענת התובע, כי הוא מעולם לא היה צד להליכים, שבסופם בוטלה עסקת המכר והתקבלה הפסיקתא, ולא חתם על אף מסמך שנועד לוותר על זכויותיו במקרקעין, ולאפשר את מכירתם לצד שלישי.

ברקע כתב התביעה המתוקן, הבהיר בא כוח התובע, עו"ד אורן עמרני, שלימים הוחלף בעו"ד שי לביא, כי רכישת המקרקעין ע"י התובע, נעשתה בעקבות היכרות בין בן דודו, יוסף אבו סיאם (להלן:" יוסף"), שעבד כקבלן משנה של חברת אקורד במספר אתרי בנייה בארץ, לבין שי אייזנברג, המנהל ובעל השליטה בחברה. בתחילת שנת 2004, הציע שי אייזנברג ליוסף לרכוש את זכויות החברה במקרקעין נשוא התביעה, אשר בהתאם להסכם הפיתוח עם הנתבע 2, מאפשרות לבנות על המקרקעין 12 יחידות דיור. השניים סיכמו על מכירת הזכויות החוזיות במקרקעין תמורת 130,000$. בהמשך הובהר, כי יוסף החליט לרכוש את המקרקעין על שמו של התובע, לאור העובדה כי " התובע וכן יתר אחיו" סייעו לו ברכישת המקרקעין ושילמו סך של 70,000$ מסכום התמורה, " ומסיבות משפחתיות" (ס' 12 לכתב התביעה המתוקן).

לטענת ב"כ התובע, ערב חתימת החוזה שילם התובע את מלוא סכום התמורה לשי אייזנברג, ופקידה בחברת אקורד הטביעה את חותמת החברה על חוזה המכר. ביום 18.02.04 חתם התובע על החוזה בפני עורך דינו, מר תאיסיר שעבאן (להלן:" עו"ד שעבאן"), אולם לא עלה בידו להשיג את שי אייזנברג, על מנת שזה יחתום על ההסכם מטעם חברת אקורד . לאחר מספר ימים התברר לתובע וליוסף כי משרדי החברה נטושים, וכי שי אייזנברג ברח לחו"ל , ללא כוונה לחזור לישראל.

כאן המקום לציין, כי חברת אקורד נהגה לשלם ליוסף ולשותפו, אשר עבדו עבורה כקבלני משנה, באמצעות שיקים דחויים. יוסף פרע את השיקים בפרעון מוקדם, אצל גורמים פרטיים העוסקים בנכיון שיקים תמורת עמלה, אחד מהם הינו מר מופיד אלטורי, בעלי הנתבעת 1. כתב התביעה המתוקן מבאר, כי מופיד אלטורי החזיק בשיקים דחויים של חברת אקורד, ומשבעליה נמלט מהארץ, דרש מיוסף לשלם את חובותיה. יוסף פרע חלק קטן מהחובות, והעמיד את המקרקעין נשוא התובענה, כערובה לפרעון יתרת החוב. לשם כך, העביר יוסף למר אלטורי העתק מחוזה המכר עם חברת אקורד, וכן צילום תעודת זהות של התובע, עימו נחתם החוזה, ללא ייפוי כוח כלשהו. בהמשך, פרע יוסף את כל חובותיו למופיד אלטורי, וזאת באמצעות מכירת זכויותיו באתר בנייה "נווה שלום" בלוד, לבן דודו של מופיד אלטורי, סמי אלטורי ושותפו. לשיטת התובע, בכך סיים את תשלום חובותיו למר מופיד אלטורי, ללא הזדקקות למימוש הערובה שנתן.

היכרות התובע עם הנתבע 3 התרחשה בעקבות בקשתו של יוסף ממופיד אלטורי להעביר את השיקים הדחויים של חברת אקורד, בהן לא היה לו יותר צורך, לעורך דינו, הוא הנתבע 3, על מנת שינסה לגבות את הסכומים הנקובים בהם. לשם כך, נפגשו יוסף, שותפו, שחאדה אלאטרש, ומופיד אלטורי עם הנתבע 3, אשר הבטיח להם כי הוא יכול רק לנסות ולגבות החזרי מע"מ בגין השיקים של חברת אקורד. בהמשך התביעה מצויין, כי באותה פגישה שותפו של יוסף, שחאדה אלאטרש, ייפה את כוחו של הנתבע 3 לגבות את הכספים עבור יוסף ושותפו, וכי יוסף חתם על תצהיר בלבד, במסגרתו הצהיר, כי שילם, באמצעות התובע, את מלוא התמורה עבור רכישת המקרקעין של חברת  אקורד.

לטענת ב"כ התובע, התובע עצמו, להבדיל מיוסף, לא נכח במשרדו של הנתבע 3, ומעולם לא ייפה את כוחו לפעול בשמו, בכל עניין הנוגע למקרקעין נשוא התביעה. יחד עם זאת, כך נטען, הנתבע 3 ביצע פעולות שונות בשמו של התובע במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין התובע, לכאורה, למפרק חברת אקורד, והכל ללא ידיעתו והסכמתו. פעולות אלו הובילו לשלילת זכויות התובע במקרקעין. עפ"י הטענה, הנתבע 3 הגיב מטעם התובע, אך ללא ידיעתו, לבקשה, שהוגשה ע"י המפרק ביום 02.11.04 לבית המשפט (תיק פש"ר 1687/04, בש"א 22481/04) ליתן צו הצהרתי, לפיו חברת אקורד הינה בעלת הזכויות הבלעדית במקרקעין, נשוא התביעה, וכי חוזה המכר בטל מעיקרו. כמו כן, הנתבע 3 ייצג את התובע בדיון שהתקיים בבקשה בבית המשפט המחוזי בת"א ביום 4.5.05, וכך הוא הסכים, בשם התובע, להגיש לבית המשפט, ביום 6.6.05, בקשה לאישור הסדר פשרה עם  מפרק החברה, עו"ד אילן שביט (בש"א 12844/05), שעניינו הכרזה על ביטול חוזה המכר, הכרה בזכויות הבלעדיות של חברת אקורד במקרקעין, והעמדת המקרקעין למכירה על דרך של מכרז פומבי. עוד סוכם באותו הסדר הפשרה, כי התובע, לכאורה, מאשר, כי המחיר המינימלי להצעה הרכישה יעמוד על 60,000$ בתוספת מע"מ, וכי התמורה שתתקבל מהמכירה תתחלק בין חברת אקורד, שתקבל 55% הימנה לבין התובע, שיקבל לידיו 45% מהתמורה הכספית, וזאת לאחר תשלום כל הוצאות המכירה, לרבות המיסים. משאושר הסדר הפשרה ע"י בית המשפט ביום 30.06.05, פורסם מכרז לרכישת המקרקעין.

בכתב התביעה הודגש, כי התובע מעולם לא ייפה את כוחו של הנתבע 3 לפעול להשגת הסדר עם מפרק חברת אקורד, וכי הוא מעולם לא נפגש עם המפרק ועם הנתבע 3, טרם אישור ההסדר. להשערת ב"כ התובע, פלוני זייף את תעודת הזהות של מרשו, והתחזה לו, במהלך פגישות אלו, ככל שהתקיימו, ואף חתם בשמו על חלק מהמסמכים הרלוונטיים.

עוד נטען, כי המקרקעין נמכרו במחיר הנמוך ב- 200% משווים בשוק החופשי, ומבלי שנערכה קודם לכן חוות דעת שמאית לגבי שווים, כך שנתבע 3 התרשל כשאישר את הסדר מכירתן.

עוד קבל ב"כ התובע, כי גם הכספים שמרשו היה אמור לקבל ממכירת המקרקעין, בהתאם להסדר הפשרה, לא הגיעו לידיו, משום שמאן דהוא זייף את חתימת התובע על מסמך המחאת הזכות, לפיו התובע ממחה את הזכויות המגיעות לו מחברת אקורד, שמכרה את המקרקעין, לידי הנתבעת 1, שבעליה הוא מופיד אלטורי. המסמך נחתם, לכאורה, ע"י התובע ביום 9.11.05 בפני עו"ד פילפול, ממשרדו של הנתבע 3, ואפשר לנתבעת 1 לגזול כספים להם זכאי, עפ"י הטענה, התובע. מסמך מזוייף נוסף הינו ייפוי כוח הנוטריוני בו מחזיק הנתבע 3, אשר נחתם ביום 5.10.04 בפני עו"ד נוטריון ניקולאי סאבא, והמייפה את כוחו של מופיד אלטורי לפעול בשם התובע, בכל הנוגע לזכויותיו בהתאם לחוזה המכר.

במסגרת כתב התביעה צויין, כי ביום 29.11.05 הגיש יוסף תלונה למשטרת ישראל בגין מרמה והונאה שהעתקה הועבר למשרד עו"ד שביט, בבקשה לעצור את הליך מכירת המקרקעין, אך זו לא נענתה. ביום 26.10.06, הגיש התובע תלונה למשטרה נגד הנתבע 3 בגין זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר. ב"כ התובע ציין, כי צירף לכתב התביעה חוות דעת גרפולוגית הקובעת כי חתימת התובע על חלק מן המסמכים הרלוונטיים זוייפה, וכי תוצאות בדיקת פוליגרף שערך, מאשרות כי מרשו דובר אמת.

לאור האמור, ביקש התובע מבית המשפט, בין היתר, להורות על ביטול הפסיקתא שניתנה ע"י בית המשפט המחוזי, וכן לבטל את תוקף הסדר הפשרה שאושר ע"י בית המשפט; להורות על ביטול כל החתימות אשר נחתמו בשמו של התובע בפני הנתבע 3 ו/או מי מטעמו, ולקבוע כי הנתבע 3 מעולם לא קיבל כל ייפוי כוח לייצג את התובע ולבצע בשמו כל פעולה; להורות כי ייפוי הכוח שהתובע נתן ,לכאורה, לבעלי הנתבעת 1, מופיד אלטורי, והמחאת הזכות שנחתמה על ידו לטובתה, מזוייפים ובטלים; לקבוע כי התובע מעולם לא חתם על מסמכים בדבר ויתור על זכויותיו במקרקעין , ולאפשר לו לפצל את תביעתו, ולהגיש תביעה  נפרדת בגין הנזקים שנגרמו לו עקב מעשי הנתבעים.

כפי שעולה מכתב התביעה, התובע, המפרק וב"כ כונס הנכסים הרשמי הגיעו להסכמה, כי אם יתקבלו טענות המרמה שבפי התובע, הם יפעלו לביטול הפסיקתא. המפרק הצהיר בתגובתו לבקשת התובע לביטול פסק הדין (נספח לב לכתב התביעה המקורי) כי במידה שיוכח כי הנתבע 3, בייצגו את התובע, פעל בחוסר סמכות, הרי שעל בית המשפט יהיה להורות על ביטול הסדר הפשרה והסכם המכר לנתבעת 1. בנסיבות אלו, הכספים ששילמה הנתבעת עבור המקרקעין יושבו לה, והמקרקעין יושבו לחברת אקורד. אם בית המשפט יקבע כי הנתבע 3 פעל בסמכות, ורק המחאת הזכות עליה חתום התובע הינה מזויפת, יתבקש בית המשפט להורות לנתבעת 1 להעביר לקופת הפירוק את יתרת התמורה עבור המקרקעין, שקוזזה מסכום התמורה שהיה עליה לשלם, בהתאם להוראות המחאת הזכות מיום 9.11.05, וסכום זה יועבר, בהתאם להסדר הפשרה, לידי התובע.

כתב ההגנה

3.      בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-3, טען בא כוחם  עו"ד טורקלטאוב, הוא הנתבע 3, כי אין כל שחר לטענות התובע, וכי הוא עצמו ביקש כי הנתבע 3 ייצגו בהליכים המשפטיים מול חברת אקורד, נפגש עימו, חתם על מסמכים בפניו, ונתן הסכמתו להסדר הפשרה. השתלשלות העניינים עד למכירת המקרקעין לנתבעת 1, שונה בתכלית מזו שתוארה בכתב התביעה.